שלום, אני רותם ואני מכורה לאופנה ושופוהוליקית
ידועה, אין צורך ב"אנחנו אוהבים אותך רותם" המסורתי, למרות שאם תוקף
אתכם צורך עז לרשום לי את זה בתגובות מי אני שאעצור בעדכם? חחח
אומרים שהשלב הראשון הוא להודות, אז הנה אני מודה כאן לפניכם, לפחות עברתי בבטחה את השלב הראשון הא? אוקיי, אז מה עושים מכאן? :) האמת היא, שאני בטוחה שאני ממש לא היחידה עם ההתמכרות הארורה הזו. ויותר מזה, אני בטוחה שאם אתם כבר פה קוראים את הבלוג שלי, ודאי רובכם כמוני או לפחות מבינים לליבי.
אומרים שהשלב הראשון הוא להודות, אז הנה אני מודה כאן לפניכם, לפחות עברתי בבטחה את השלב הראשון הא? אוקיי, אז מה עושים מכאן? :) האמת היא, שאני בטוחה שאני ממש לא היחידה עם ההתמכרות הארורה הזו. ויותר מזה, אני בטוחה שאם אתם כבר פה קוראים את הבלוג שלי, ודאי רובכם כמוני או לפחות מבינים לליבי.
האמת היא שהרעיון לפתוח את הבלוג שלי דווקא עם הפוסט הזה, עלה לי באופן פתאומי בזמן
שסידרתי את הארון שלי- כן כן, פעם באף פעם זה קורה, ואנוכי הבלגניסטית הכרונית מחליטה
שאי אפשר לחיות ככה יותר, ומתחילה בסידור מופתי (כזה לפי גוונים של הבגד והכל) של
הארון (אגב, הארון שלי מיוחס- אל תראו אותו ככה, הוא זכה בתואר הארון המבולגן ביותר
בתבל מספר פעמים ברציפות).
רק שבזמן הסידור עצמו הופתעתי לגלות כמויות עצומות של בגדים ש:
רק שבזמן הסידור עצמו הופתעתי לגלות כמויות עצומות של בגדים ש:
1) שכחתי מקיומם בכלל
2) לא לבשתי מ-ע-ו-ל-ם
3) עדיין עם הטיקטים עליהם (סופר מביך...)
אני חייבת להודות ששלושת הסימנים האלו
הדליקו אצלי נורת אזהרה, לגמרי הרגשתי רע עם עצמי לכמה רגעים אבל התחושה הזו חלפה לי דיי מהר, מהר מידיי אם אתם
שואלים אותי, ואפילו אפשר לומר ששכחתי ממנה לגמרי כשעברתי למחרת מול חלון ראווה עם
חולצה מכופתרת בהדפס הורס, או כשראיתי שרשרת נוכחות מושלמת כזו או אחרת, כי היי אז מה
אם יש לי משהו בסגנון או משהו דומה? כזה אין לי וזה צריך להיות שלי! או במילים
אחרות, סינדרום ה"אני בת יחידה, ומגיע לי כל מה שאני רוצה!" שלא עובר לי
גם במרומיי גיל 26.
אמרו לי לא פעם שההתמכרות הזו לקניות היא לרוב ביטוי לחסך רגשי. אני בוחרת שלא להסכים עם זה, אולי אין אני יכולה להעיד באובייקטיביות על עצמי, אבל אני מגדירה את השופוהוליקיות שלי כסתם מעין "דיבוק" כזה, שמשתלט עליי וגורם לי לרצות לרכוש כל דבר יפה שנקרה בדרכי. וכשאני אומרת כל דבר יפה אני באמת מתכוונת לזה, איך חבר שלי יניב (שייחיה) אומר לי? "את אוהבת הכל ומכל דבר את אוהבת שיהיה לך הרבה" (אוטניק,2014). ובאמת, לא יכולתי להגדיר את עצמי באופן מדויק יותר. אני אוהבת ה כ ל מהכל ואף פעם לא מספיק לי שומדבר, רוצה עוד בגדים, עוד תיקים, עוד תכשיטים, עוד אקססוריז, עוד מוצרי טיפוח וקוסמטיקה- מהכל אני רוצה עוד וכמה שיותר. Story of my life...
אוקיי אז אני מכורה, אבל כששואלים אותי את השאלה השנייה השנואה עליי מכל: כמה את קונה?/ את באמת צריכה את זה?" (אם תהיתם, השאלה הראשונה השנואה עליי היא: "נו, אז מתי את כבר מתחתנת? ל-מה אתם מחכים?") מיד יש לי תשובה מוכנה בהולד (כי לעולם לא תתפסו אותי לא מוכנה ביצ'ז!) ואז אני שולפת את משפטי המחץ השחוקים והקבועים שלי כקונטרה: "שתדעי לך, זה הרבה יותר זול מפסיכולוג, זה בטוח". ו- "I like my money where I can see it, hanging in my closet".
אז כן, יש שיאמרו שאני שטחית, אבל אני אומר להגנתי- שהם יכולים לקפוץ לי כי אני עמוקה ומלאת רבדים, ושכל אחת ומה שעושה לה טוב. לי
אישית הרכישות האלו (שנבחרות בקפידה ובאהבה רבה) מעניקות אושר עילאי. אז נכון,
אמנם האושר הזה פג תוקף דיי מהר, וצריך לרוץ שוב ולהזין אותו בסיבוב שופינג נוסף חדש
מפעם לפעם- אבל ת'כלס? אין דבר שיכול להעלות לי מהר יותר את המורל מאשר סיבוב שופינג
כיפי ומוצלח, כזה שהידיים כבר כואבות מרוב השקיות.
אבל היום החלטתי להציב לעצמי אתגר! יום הולדתי הולך ומתקרב (05.12 אם תהיתם) ואני אנסה לא לקנות אף בגד עד אז! כן כן קראתם נכון, החלטתי לא לרכוש שום בגד עד אז (*בכפוף לתקנון- מותר לי לקנות נעליים תיקים אקססוריז ומוצרי טיפוח) מה אתם אומרים? אני אצליח לעמוד בזה? כולי תקווה שכן!
Wish
me luck!
נשיקות,
רותם.
המון הצלחה, כיף שחזרת לפרסם פוסטים!
השבמחק